החלטה בתיק ת"א 8564-06-10

כללי:

לפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

לפי כתב התביעה מיום 6.6.10,  עותרת המשיבה לחייב את הנתבע בתשלום סכום של 976,100 ש"ח. רקע התביעה הוא עיסקה שנכרתה בין הצדדים לרכישת עסק הספורט שניהלה המשיבה ע"י המבקש.

ביום 28.2.10 נחתם הסכם בין הצדדים, אשר לפיו נרכשו זכויותיה של המשיבה ע"י  המבקש.

עותק ההסכם צורף כנספח א' לכתב התביעה.

המבקש התחייב לשלם סכום כולל של 1,650,000 ש"ח לביצוע הרכישה בצרוף מע"מ.

המבקש לא  שילם  מאומה וביום 15.3.10, שלח מכתב ביטול.

על פי נספח ח' לכתב התביעה, הביטול נובע מהפרות נטענות של המשיבה ולרבות הצהרות שווא שנתנו עובר לביצוע עסקת הרכישה. למשל, שיעבוד שרבץ על הנכס בגין חוב לרשויות מע"מ שלטענת המבקש במכתבו, לא דווח לו בזמן אמת.

עוד טען המבקש באותו מכתב, כי המשיבה הסתירה מעיניו קיומם של חובות בשיעור ניכר לעסק.

המשיבה כמובן מכחישה מכל וכל את טענות המבקש.

בקצירת האומר, המשיבה בתביעתה טוענת, כי לא היה מקום לביטול וכי הוא נעשה שלא כדין. כדי להקטין את נזקיה היא נאלצה למכור את זכויותיה בעסק , ביום 1.4.10, כנגד קבלת תמורה של 973,534 ש"ח. המשיבה דורשת מן המבקש להשלים לידיה את היתרה.

הבקשה:

המבקש סבור, כי יש לחייב את המשיבה בערובה להבטחת הוצאותיו.

המבקש טוען בבקשתו, כי סיכויה של התביעה נמוכים ומצבה הכלכלי של המשיבה הינו בכי רע, דבר המעורר חשש כי ההוצאות אשר יפסקו לו בסופו של יום לא ישולמו.

המבקש הפנה להוראות סעיף 353 א' לחוק החברות [נוסח חדש] תשנ"ט-1999, המשית חיוב  בהפקדת ערובה, כאשר התובעת הינה חברה בע"מ.

הבקשה לא נתמכה בתצהירו של המבקש, כי אם בכתבי בי-דין ובמסמכים שצורפו לתביעה עצמה.

עמדת המשיבה:

המשיבה טענה, כי אין מקום לחייבה בהפקדת ערובה להוצאות.

המשיבה הלינה על כך שהבקשה לא נתמכה בתצהיר כדין.